בג"צ 8600/04

תקציר

פסק הדין דן בסמכות להחליט על מתן מקדמות לתושבים באזורים שניתן לפנותם במסגרת תכנית ההתנתקות. בית המשפט בוחן שאלה זו באופן פנימי, ביחס להחלטת הממשלה עצמה (מס' 1996), וכלפי חוץ, בהתחשב במקור סמכותה של הממשלה. מבחינה פנימית, בית המשפט מקבל את ההבחנה של המשיבים בין פינוי מרצון לבין פינוי ללא הסכמת המתנחלים, ומוצא כי ההחלטה להסמיך את הוועדה לפינוי פיצויים לשלם מקדמות למפונים מרצון תקפה. כלפי חוץ קובע בית המשפט כי החלטת הממשלה מעוגנת בסעיף הסמכות השיורית שבסעיף 32 לחוק-יסוד: הממשלה. יודגש כי סמכות זו כפופה למגבלות: היא פועלת בגבולות הרשות המבצעת, מקפידה על עקרונות יסוד של המשפט הציבורי, אינה פוגעת בחירות הפרט ויש לעגן אותה בהוראות תקציביות. בכך נשמרת סמכותה של הממשלה להעניק מקדמות למפונים מרצון ברצועת עזה ובצפון השומרון, שכן היא אינה פוגעת בזכויות אדם ותזכה לאישור תקציבי. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי אין לעקוף את סמכות החקיקה של הכנסת, ומציין את חשיבותו של שלטון חוק מהותי. דעות חלוקות הביעו חשש מהסמכות הרחבה המוקנית לממשלה לחלק סכומים ניכרים ללא ביקורת הכנסת, אך הסכימו עם דחיית העתירה לאור ההתחייבות לבקש אישור תקציבי והחקיקה הרלוונטית הצפויה.