סע"ש 21168-07-18

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש עובד ניקיון המועסק בקניון איילון. העובד טען כי שלושת הנתבעים – הקניון (הנתבעת 1) ושתי חברות ניקיון (הנתבעות 2 ו-3) – אחראים במשותף לאי תשלום שכר והטבות. הנתבע 2 היה מעסיקו הפורמלי של העובד, ואילו הנתבע 3 התקשר עם הקניון והשתמש בנתבעת 2 כקבלן משנה לשירותי ניקיון. בית הדין קבע כי העובד החל לעבוד באפריל 2016 ועבד במשך 19 חודשים. הנתבע 3 נמצא כמעסיקו בפועל של העובד, שכן הם פיקחו על עבודתו, קבעו את שכרו וסיפקו ציוד עבודה. בינתיים, הנתבעת 2 רק הוציאה את תלושי השכר של העובד ושימשה כ"צינור" לתשלום שכרו. ההסכם בין הנתבעים 2 ו-3 נמצא כחוזה הפסד, כלומר לא סיפק לנתבעת 2 די כספים כדי לשלם את מלוא זכויותיו של העובד. עוד ציינה השופטת כי הנתבעת 3 לא ביצעה בדיקות תקופתיות על תנאי העובד כנדרש בחוק, ואילו הנתבעת 2 ניכתה משכרו של העובד סכומים שונים אך לא הפקידה אותם בחשבונות המתאימים. משכך, התקבלה התביעה נגד הנתבע 3, והם חויבו לשלם לעובד סכומים שונים בשכר, תגמולים ופיצויי פיטורים שלא שולמו, בסך כולל של 33,294 ₪, וכן 7,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-400 ₪ הוצאות משפט. התביעה נגד הנתבעת 1 נדחתה, אך הם נמצאו אחראים לאי פיקוח על תנאי העובד כנדרש בחוק. לבסוף, נדחתה גם התביעה נגד הנתבעת 2, אך הם חויבו לפצות את העובד בסך 248 ₪ בגין ניכויי ביטוח רפואי. זכותו של העובד לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.