רע"א 3001/12

תקציר

פסק הדין, שנכתב על ידי הנשיא א' גרוניס, מתייחס לסמכות בתי המשפט במקרים של חדלות פירעון או כינוס נכסים ולהשפעת החלטות הממשלה על תהליכים אלה. על פי פסק הדין, לוועדת המחקר, כפי שהוסמך בסעיף 19ב(ה) לחוק המחקר והפיתוח, נתונה הסמכות לקבל החלטות בדבר מכירת ידע במקרים של חדלות פירעון או כינוס נכסים. סמכות זו הינה בלעדית וגוברת על סמכות השיפוט של בתי המשפט לחדלות פירעון או לכינוס נכסים בעניינים אלה. החלטות ועדת המחקר בדבר תשלום מענקים, שמטרתם שימור הידע בישראל, נתונות לביקורת שיפוטית של ועדת הערר, כמפורט בסעיפים 22א ו-23 לחוק המחקר והפיתוח, ולא של בית המשפט המתכנס. מסקנה זו נתמכת בפסקי דין קודמים, כגון פרשת רשם הקבלנים, אשר הדגישו אף הם את ההפרדה בין הליכי חדלות פירעון לבין החלטות רגולטוריות המתקבלות על ידי רשויות השלטון. יתר על כן, האזכור המפורש של תרחישי חדלות פירעון וכינוס נכסים בחוק המחקר והפיתוח מחזק את הרעיון כי מצבים אלה כפופים להסדר ספציפי נפרד מסמכות השיפוט הכללית. פסק הדין מבהיר כי תשלום המענקים שנקבע על ידי ועדת המחקר נחשב להוצאה של הליך כינוס הנכסים ולכן כפוף לחוקים הספציפיים המסדירים מחקר ופיתוח. השופטת א' חיות והשופטת נ' סולברג מצטרפות לחוות דעתה של הנשיאה גרוניס, ומדגישות את חשיבות כיבוד כוונת המחוקק ואת אופיין המיוחד של החלטות השלטון.