עת"מ 525-09-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש בעל בניין מגורים באילת, המבקשת לחייב את רשות מקרקעי ישראל ואת הוועדה המקומית לחתום על תשריט לרישום הבניין כבית משותף, לאחר שמנהל מקרקעי ישראל האשים את העותרת באי עמידה בתנאי הסכם פיתוח. העותרת טענה כי העיכובים בהליך הרישום נבעו מגורמים שאינם בשליטתה, לרבות סוגיות פרוצדורליות והליך הפרצלציה. מנהל מקרקעי ישראל תבע בעבר את העותרת לאכוף את הסכם הפיתוח, מה שהוביל לפסק דין פשרה שחייב את העותרת לרשום את הבית המשותף בתוך שנתיים - ארכה שניתנה מאוחר יותר בשל עיכובים בהליכי הפרצלציה. לאחר השלמת הפרצלציה סירבה הוועדה המקומית לחתום על התסקית, בנימוק של חריגות בנייה משמעותיות, לרבות בנייה בלתי חוקית של מחסנים, מדרגות ומרפסות, וכן קירוי בלתי חוקי של מקומות חניה ובניית בריכות שחייה. על החלטת המשיבים שלא לחתום על התשריט ערער העותר, שטען כי הוא שגוי ומנוגד לחוק. עם זאת, העירייה והוועדה המקומית טענו כי החלטתן סבירה ונתונה לשיקול דעתן, בהתחשב בהיקפן ובחומרתן של חריגות הבנייה – המשפיעות על 10 מתוך 12 דירות – וכי התשריט אינו משקף נאמנה את מצבו הנוכחי של הבניין. עוד טענו כי שיקול הדעת שהוקנה להם על פי התקנות הרלוונטיות איפשר להם לסרב לחתום על התשריט או לרשום הערה בדבר אי התאמתו של המבנה להיתר. בית המשפט הסכים עם עמדת המשיבים, מצא את החלטתם סבירה, ודחה את העתירה. בכך הדגיש בית המשפט את הצורך בפעולות אכיפה נמרצות להסרת חריגות הבנייה ולהתאמת הבניין לבקשות התכנון המאושרות, תוך הכרה במורכבות הנושא בשל פוטנציאל הפגיעה ברוכשי דירות תמימים בבניין.