ע"א 279/79

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על מכירת דירה הרשומה על שם חברה משפחתית פרטית בבעלות שווה של מנוח ואלמנתו. מנהלי עיזבון המנוח הוסמכו על ידי בית המשפט המחוזי למכור את הדירה הפנויה, בתנאי שהמכירה טעונה את הסכמת בית המשפט. הצעה למכור את הדירה למערערת לא צלחה עקב מות האלמנה וסירוב יורשיה לחתום על ההסכם. לאחר מכן ביקש המערער מבית המשפט המחוזי לאשר לו את המכירה, אך בקשתו נדחתה. הערעור בפני בית המשפט העליון נסב סביב השאלה האם עומדת למערער זכות לערער על החלטה זו מבלי לקבל תחילה חופשה. בית המשפט העליון קבע, כי מאחר שההחלטה הנדונה אינה נופלת בגדר ההחלטות המנויות בסעיף 152 לחוק הירושה שניתן לערער עליהן ללא רשות, נדרש המערער לבקש רשות ערעור. בית המשפט הוסיף ודחה את הטענה כי הבעלות החלקית של האלמנה בדירה שוללת את תחולת סעיף 152, וציין כי מורכבות הבעלות אינה שוללת את תחולת החוק על כל מחצית בהתאמה. מאחר שהמערער לא קיבל רשות ערעור, דחה בית המשפט העליון את הערעור.