ת"א 14210/04

תקציר

התובעת במקרה זה ביקשה סעד של צו מניעה להפסקת השימוש החורג, וכן צווי פינוי והריסה הנוגעים לחלקות קרקע המוחזקות על ידי הנתבעים במושב בצרה. הנתבעים, לעומת זאת, ביקשו לעצור את ההליך, בנימוק של כפילות בטענה נפרדת שנידונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לפרשנות הסכם מחייב בין הצדדים. בעוד התובעים טענו כי ההסכם המחייב הוא חוזה חכירה שנחתם בינם לבין הנתבעים, האחרונים עמדו על כך שמדובר בהסכם חכירה של מקרקעין משנות ה-50 עם רסקו, שלטענתם מהווה שלוחה של התובעת או של הקרן הקיימת לישראל. התביעה בבית המשפט המחוזי עסקה ב-75 בעלי קרקעות במושב, לרבות הנתבעים בתביעה זו, וביקשה, בין היתר, להצהיר על תנאי החכירה של רסקו כבסיס לזכויות התובעים וכי על כל בעלי הקרקע במושב להיות כפופים לאותם תנאי חכירה. הנתבעים בתיק זה ביקשו להפסיק את התביעה עד להכרעת בית המשפט המחוזי, אך התובע התנגד לכך בטענה כי התיק בבית המשפט המחוזי צפוי להימשך זמן רב, וכי בין שני המקרים, אף שהם דומים לכאורה, יש הבדלים מהותיים. השופט קבע כי אף שלשני המקרים שאלות משותפות, יש להמשיך בתביעה זו למרות התיק התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי, שכן ניתן לפתור אותה מהר יותר, ואין בהכרעה בה כדי לשלול את הצורך בדיון נוסף בתיק זה. עוד ציין השופט כי הנסיבות עשויות להשתנות ולהצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה, וקבע את 8.3.07 כמועד הדיון בתיקים הנוגעים למושב בצרה.