דב"ע נב/69 - 0

תקציר

המקרה בוחן את זכאותה של המערערת לקצבת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי לאחר פטירת בעלה, למרות פרידתם. החוק מגדיר "אלמנה" כמי שהייתה אשתו של המבוטח בעת פטירתו, אך מחריג את מי שנפרדו במשך שלוש שנים לפחות בחמש השנים שקדמו לפטירה, אלא אם כן קיבלו מזונות. המערערת, פרודה משנת 1979 אך מקיימת קשרי משפחה, נדחתה התביעה על בסיס פירוד ומזונות לא מספיקים, כפי שקבע בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בית המשפט ציין כי המערערת השתכרה משמעותית יותר מהמנוחה, והתשלומים ששולמו היו סמליים ולא מהותיים. בערעור נדונה השאלה האם הפרידה היוותה מחסום משפטי בפני תביעתה ומשמעות המזונות שהתקבלו. ערכאת הערעור מצאה כי למרות שהרוויחה יותר, התשלומים שהתקבלו היו לצרכי מזונות ולא במרמה, ובכך אישר מחדש את מעמדה כאלמנה הזכאית לקצבה. בית המשפט הדגיש כי החוק אינו מחייב מבחן הכנסה לקצבת שאירים ואופיים הסמלי של מזונות אינו שולל זכאות אם שולם בתום לב. לפיכך, התקבל הערעור, והעניק למערערת מעמד של אלמנה וקצבת שאירים בצירוף הוצאות שנפסקו.