עת"מ 57408-06-14

תקציר

השופט קבע כי הבקשה להארכת מועד להגשת עתירה נגד תוכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה בירושלים נדחתה משום שהייתה שגויה פרוצדורלית וחרגה מהתקנות. השופטת דחתה גם את טענות המשיבים כי יש לדחות את העתירה בשל איחור בהגשה, חוסר ניקיון ואי צירוף גורמים נדרשים, וקבעה כי טענות אלה אינן מוצדקות בנסיבות המקרה. בהתייחס לסוגיה המהותית, קבע השופט כי העותרים לא הוכיחו כי התכנית בעלת השלכות רחבות או בעלת אופי עקרוני המצדיק הגשת ערר למועצה הארצית בדבר הפער בין היקף הזכויות על פי התכנית לבין תכנית המתאר הארצית. השופט הדגיש כי מוסדות התכנון הם המתאימים ביותר להתאים את התוכניות לנסיבות המקומיות. עוד קבע השופט כי התוכנית אינה מעוררת מחלוקת ציבורית קשה. עם זאת, השופטת נתנה רשות ערעור למועצה הארצית בסוגיית השדרוג ההנדסי המלא, שכן מדובר בשאלה פרשנית ובעמדות שונות שהציגו מוסדות התכנון. עניין זה נחשב חשוב ובעל אופי עקרוני, בעל השלכות רחבות פוטנציאליות. השופט הדגיש כי על המועצה הארצית לקבל את ההחלטה הסופית בסוגיה זו, ופסק הדין התיר ערעור רק בנקודה זו. בסופו של דבר, השופט קיבל חלקית את העתירה, ואיפשר לערער למועצה הארצית על השדרוג ההנדסי המלא תוך דחיית יתר הסעדים המבוקשים. בהתחשב בנסיבות הכוללות, לא נפסקו הוצאות, ופסק הדין היה אמור להימסר למזכירות הצדדים. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים, ביום 9.6.15.