תמ"ש 11310-10-14

תקציר

פסק הדין דן בזכות לפרטיות בישראל וקובע כי לכל אדם הזכות לפרטיות במקום מגוריו, הכוללת את הזכות לנהל את אורח חייו הרצוי בתוך ביתו ללא התערבות חיצונית. זכות זו חלה גם על זוגות נשואים, כאשר לכל אחד מהם פרטיות מהשני. במקרה ספציפי זה טענה התובעת, המעורבת בסכסוך רכושי עם הנתבעת, כי הנתבע פלש לפרטיותה בכך שהתקין מצלמות בביתם. הנתבע טען כי התובע היה מודע למצלמות, אך בית המשפט מצא כי הסכמת התובע לא הוכחה. החוק קובע כי הסכמה שוללת את הטענה לפגיעה בפרטיות, אך במקרה זה נפסק כי פעולות העבר של התובע בחבלה במצלמות לא היוו הסכמה מדעת לצילום רציף. בית המשפט בחן האם היו לנתבע הצדקות כלשהן למעשיו על פי החוק ומצא כי טענתו כי פעל בתום לב כדי להגן על האינטרס האישי הלגיטימי שלו תקפה. חששו של הנאשם מפני האשמות שווא בדבר אלימות שתוביל להרחקתו מהבית וההשלכות הנובעות מכך נחשבו לאינטרס אישי סביר. יתר על כן, הצבת מצלמות המתמקדות במרחב הציבורי בבית, לרבות שטחים המשמשים את כלל הדיירים, נחשבה מידתית בהתחשב בנסיבות ובניסיון העבר של האשמות שווא. עוד הדגיש בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה את קיומן של מצלמות במרחב הפרטי. כך, חזקה על פעולת הנתבע להתקין את המצלמות בתום לב וכדי להגן על אינטרס לגיטימי, המקנים לו הגנה על פי החוק. כתוצאה מכך, נדחתה טענת הפגיעה בפרטיות. בנוסף, הודגש בפסק הדין כי יש להגן על הזכות לפרטיות בסכסוכים משפחתיים, ולהצדיק פגיעות כאלה רק במקרים מיוחדים עם ראיות ברורות. בשל ניסיונה של התובעת ליהנות שלא כדין מהאשמות השווא שלה, פסק בית המשפט כי עליה לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, בסך 15,000 ₪. החלטה זו התקבלה בהיעדר שני הצדדים וניתן לפרסמה מבלי לחשוף פרטים מזהים.