ת"א 4750-12-16

תקציר

התובע, כיום כבן 22.5, תבע את הנתבע בגין נזקי גוף בגיל 17 שנים ו-10 חודשים, שנגרמו כתוצאה מאגרוף של הנתבע באותה עת. הנתבע, שהיה כבן 14.5 בעת האירוע, הודה בתקיפת התובע. בית המשפט מינה מומחה אובייקטיבי שקבע את נכותו של התובע והנתבע בחר שלא לחקור את המומחה חקירה נגדית. למרות שלנאשם הייתה אחריות ברורה, התיק היה מורכב בשל הנסיבות שהובילו לאירוע. התברר כי הן התובע והן הנתבע הקניטו זה את זה טרם התקיפה, והתובע היה גם חבר קרוב של אחיו של הנתבע. בית המשפט ייחס לתובעת 5% אשמה בגין חלקה בהקנטה, שלא הוכח כי היא צמודה למעשה האלימות. נכותה הצמיתה של התובעת נקבעה בשיעור של 10% ונקבעה ההשפעה התפקודית של הנכות לצד החזקה כי הניכוי מכושר השתכרותה יחושב על בסיס השכר הממוצע במשק. בית המשפט החליט כי יש לפצות את התובעת בגין 7.5% מפוטנציאל השתכרותה, בצירוף עזרה והוצאות, ונזק לא ממוני, בסך 315,000 ₪. סכום זה הופחת אז ב-5% מהתורם, והתוצאה הייתה 299,250 שקל. לאחר מכן התברר כי התובע קיבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי ושני הצדדים הגישו סיכומים בנושא הניכוי. בית המשפט קבע כי יש לנכות את תקבולי המל"ל במלואם, שכן כל נכויותיו של התובע היו תוצאה ישירה של האירוע. עם זאת, מאחר שתקבולי המל"ל עלו על סכום הפיצוי, זכאי התובע ל-25% מהנזק, בסך 74,813 ₪. סכום זה, בצירוף 16,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והחזר משוער של שכר טרחה ראשוני והוצאות מומחה, חויב על ידי הנתבעת לשלם לתובע. פסק הדין, שהותיר את הצדדים לא מרוצים, ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 30.6.2020, וניתן לערער עליו בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.