ע"ע 58180-01-14

תקציר

המבקשת, שהעסיקה את המשיבה בשירותי ניקיון, ערערה על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב שהורה לה לשלם למשיבה זכאויות כספיות שונות הנובעות מהעסקתה ומהפסקתה. אלה כללו הפרשי שכר, פיצויים בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו, דמי חגים וחופשות, דמי הבראה ותוספת ותק ופיצויי פיטורים, בסך כולל של 27,121 שקל, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקל. בית הדין האזורי פסק לטובת המשיבה בהתבסס על שתי מחלוקות מרכזיות: זכאותה לשכר מינימום של שלוש שעות עבודה ביום, ונסיבות סיום העסקתה. המבקשים ביקשו עיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור, אך בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשתם. בית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בתנאים לעיכוב ביצוע, שכן סיכויי הצלחת ערעורו אינם גבוהים דיים, והם לא הביאו ראיות מספיקות לנזק כספי פוטנציאלי בלתי הפיך אם פסק הדין ייאכף לאלתר. זאת ועוד, אין לעכב את זכותה של המשיבה לקבל את הזכאויות הכספיות המגיעות לה, במיוחד לאור העובדה שפסק הדין עסק בעיקר בזכויות קוגניטיביות. הבקשה נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 2,000 ₪ בגין בקשה זו.