דב"ע נו/129 - 3

תקציר

במקרה הנסקר, האשימה מערערת מעסיק באפליה על רקע מגדרי לאחר שנשללה ממנו משרת מכירות חיצונית, שהציעה תנאים טובים יותר, בשל היותה אישה. עם הגשת מועמדותה לתפקיד, נמסר לה על ידי מנהל כי התפקיד אינו מתאים לנשים בשל שעות עבודה ארוכות. ניתוח כתב היד שלה, שהוגש במסווה של תפקיד מזכירה, חשף פסקי דין סטריאוטיפיים, שחיזקו עוד יותר את הטענות לאפליה. בית הדין המחוזי אישר אפליה פסולה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ופסק לה פיצוי מינימלי על בסיס שילוב של גורמים מפלים ולא מפלים בהחלטת ההעסקה. הערעור הוגש בנימוק של פיצויים, ובית הדין הארצי לעבודה הדגיש כי הזכות ליחס שווה היא חוקתית, ואינה דורשת הוכחה של כוונה מפלה. יש לטפל באפליה באופן מהותי, מעבר לנזקים קלים, תוך התאמה לאמות מידה משפטיות לאומיות ובינלאומיות המעדיפות צעדי ענישה. הערעורים הסתיימו בפיצוי מוגדל, תוך שימת דגש על הרתעה רחבה יותר וכוונה מתקנת, וקבעו תקדים לאכיפה איתנה יותר של חוקי שוויון הזדמנויות במקום העבודה.