דנ"א 10059-10-24

תקציר

פסק הדין דחה את הערעור ואישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב במהלך הליך מכרזי מקרקעין. השופטים ר' רונן וח' כבוב נחלקו בשאלה האם מעשיהם של המשיבים היוו תכסיס אם לאו, אך שניהם הכירו בכך שהופר חוזה מחייב. השופטת רונן סברה כי המערערת זכאית לפיצויי קיום משום שהתנהלות המשיבים מנעה כריתת הסכם מחייב, ואילו השופט כבוב טען כי הימנעותה של המערערת מלהתנות במפורש את תנאי המכרז משמעה כי לא יוכלו לתבוע הן את הערבות הבנקאית והן את פיצויי הקיום. השופט י' וילנר הסכים עם מסקנתו של השופט כבוב, אך הותיר את השאלות העקרוניות ללא מענה. ממלא מקום הנשיא, יצחק עמית, דחה את הבקשה לדיון נוסף, שכן פסק הדין לא יצר תקדים ברור ולא היה בעל חשיבות, חידוש או קושי מספיקים כדי להצדיק זאת. ללא החלטת רוב בסוגיות המהותיות, קבע עמית כי לא נקבעו כללים חדשים ואישר את דחיית הערעור.