ע"פ 7403/22

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט ערעור, בעיקר בנימוק שהוא לא כוון ישירות לערער על צו ההריסה עצמו, ובכך חורג מהסעיפים הרלוונטיים בחוק התכנון והבניה. בית המשפט הדגיש כי אופיו של צו הריסה הוא מינהלי ולא עונשי, ולכן הגשת ערעור פרוצדורלי לפי חוק העונשין לערעור, במיוחד ללא הוראות מקבילות בחוק התכנון והבניה. תיקון 116 האחרון הבהיר את הליך הערעור על צווי הריסה, לרבות האפשרות להארכת צווים אוטומטיים אם הוגש ערר כראוי. עם זאת, במקרה זה, הגשת הערר לפי סעיף 87(ד) עלולה לגרום לפקיעתו של צו ההריסה ולגרום לבזבוז משאבים מיותר. בית המשפט מצא כי טענות המערערת חסרות תוכן, מה גם שהתוכנית המוצעת של המערערת להכשרת בנייה טרם הוגשה לאישור. יתר על כן, הנזק הכלכלי הפוטנציאלי שנגרם למערער מהריסת הבניין נחשב בר פיצוי ולא די בו כדי לגבור על הצורך באכיפה, במיוחד נוכח הסיכוי הנמוך להצלחת הערעור. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת, ולא מצא עילה לעכב את ביצוע צו ההריסה, ובכך אישר את ההחלטה המקורית לדחות את הערעור.