ת"א 11133/97

תקציר

בית המשפט קיבל את תביעת הבנק כנגד נתבע שהיה ערב לחוב של חברה, והורה לנתבע לשלם לבנק כ-2.1 מיליון שקל, כולל ריבית והוצאות. לנתבעת ניתנה רשות להתגונן על סמך שלוש טענות: התייחסות לטענות החברה כנגד התביעה, שהכחישה את גובה החוב, טענה לזיוף בדבר חתימתה על כתב הערבות, וטענה כי היא ערבה יחידה. במהלך הדיון חזר בו הנתבע מהטענה האחרונה. בית המשפט דחה את הטענה הראשונה שהתבססה על כשל פרוצדורלי, וקבע כי די היה בבנק להוכיח את החוב. באשר לחתימה על כתב הערבות, מצא בית המשפט כי הבנק העביר את נטל הראיה לנתבע, שלא עמד בנטל זה. הבנק לא נדרש להציג את כתב הערבות המקורי, שכן הנתבע לא ביקש אותו לבדיקה עד לישיבות ההוכחות. בית המשפט הדגיש כי טענת הזיוף של הנתבעת אינה סבירה, וכי היא לא הביאה כל ראיה שתתמוך בה. לבסוף, ציין בית המשפט כי גם אם בעלה של הנתבעת היה חותם בשמה, היא עדיין הייתה מחויבת לחתימה.