הפ"ב 39566-04-20

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לסעד זמני המבוקש בהליך העיקרי, המבקש לעכב ולבטל הליכי בוררות בין העותרת למשיבה בשל מחלוקות על פרויקטים של בנייה. העותר, שהתקשר תחילה עם משטרת ישראל וגוף ביטחוני נוסף לביצוע פרויקטים של בנייה, העביר בהמשך את העבודה בקבלנות משנה למשיב. בבקשה נטען כי יש לעכב את הליכי הבוררות בשל מעורבותו של צד שלישי, המשטרה, שאינה כבולה לתניית בוררות והכרחית ליישוב הסכסוך. עם זאת, השופט קובע כי הכללת המשטרה אינה חובה וכי תניית הבוררות בהסכם בין העותר למשיב תקפה. כמו כן, השופט מדגיש את ההעדפה לקיום סעיפי בוררות ואת הפרשנות המרחיבה של סעיפים אלה. גרסת המשיב, ממנה עולה כי העותרת לא עמדה בהתחייבויותיה, נשקלת אף היא, אך השופט מוצא לנכון להתייחס לכך בשלב זה. ההחלטה מתייחסת גם לטענת העותרת בדבר הסכם נפרד בעל פה הנוגע לחניון, וקובעת כי היא נופלת בגדר ההסכם הכתוב ותניית הבוררות. בהיעדר ראיות לנזק בלתי הפיך לעותר ובהתחשב בעמדת המשיב, דוחה השופט את הבקשה לסעד זמני ומורה לעותר לשלם את הוצאות המשיב.