ת"א 35219-02-17

תקציר

התובע עבר ניתוח אבלציה שלא צלח שביצעו הנתבעים 3, 4 ו-5 – הרופאים גורביץ, לוריא ובוגדן – בבית החולים שיבא לצורך טיפול בפרפור פרוזדורים. הוא תבע את בית החולים ואת הרופאים על רשלנות, בטענה שהניתוח בוצע בחוסר מיומנות ובחוסר ניסיון, וגרם לנקב בלבו. עם זאת, השופט לא מצא ראיות לרשלנות בביצוע המבצע. השופטת קיבלה את גרסת הנאשמים, שנתמכה על ידי מומחים מנוסים, כי הניתוח התנהל במיומנות וכי מדובר בסיכון מוכר, שיכול להתרחש גם בידיים המיומנות ביותר. בנוסף, קבע השופט כי התובע נתן הסכמה מדעת לניתוח. השופטת מצאה כי התובעת קיבלה הסברים מפורטים על האבלציה, סיכוניה ואחוזי ההצלחה שלה במהלך התייעצות עם ד"ר גורביץ ומחוברת הסבר. כמו כן חתם התובע על טופס הסכמה המפרט את הסיכונים האפשריים, לרבות הסיבוך שהתרחש. השופט שקל את טענת התובע כי לא הבין את טופס ההסכמה בשל הנסיבות בהן נחתם והסתמכותו על ההסברים שניתנו. עם זאת, היא מצאה כי הליך ההסכמה מדעת כלל את הייעוץ, החוברת וטופס ההסכמה, אשר כולם סיפקו לתובע מידע וזמן מספיקים לקבלת החלטה מושכלת. השופטת דחתה גם את טענות התובע בדבר נזק ראייתי הנובע מרישום חסר ואי ביצוע אקו לב לאחר הניתוח. היא קבעה כי התובע לא הוכיח כל נזק ראייתי או קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין נזקו. כמו כן, השופטת ציינה כי הוצע לתובע להתאשפז לצורך ביצוע הבדיקה האמורה אך היא סירבה. בסיכומו של דבר, דחתה השופטת את התביעה כולה והורתה לתובע לשלם את הוצאות הנתבעים.