עע"מ 8499/16

תקציר

עניינו של הערעור במחלוקת על השימוש בקרקע בעקבות פעולת הפקעה. המערערת טוענת כי המשיב השתהה באופן בלתי סביר בשימוש בקרקע המופקעת – לרבות החלקה שבבעלות המערערת – למטרות ציבוריות מיועדות, ומבקשת מבית המשפט לקבוע כי המשיב זנח את מטרת ההפקעה ולהורות על החזרת הקרקע למערערת. על פי הפסיקה, ביטול הפקעה מחמת שיהוי הוא אמצעי חריג, ונטל ההוכחה מוטל על המערער להוכיח כי מטרת ההפקעה נזנחה. בית המשפט מוצא כי המערערת לא עמדה בנטל זה. ראשית, המערערת לא הפריכה את טענת המשיב כי חלקים מהמקרקעין המופקעים שימשו לצורכי ציבור, ולא ניתן לבודד את השימוש בחלקה אחת מהתכנון הכולל של האזור. שנית, הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קובעים כי מטרת ההפקעה לא נזנחה, והמערערת לא הביאה ראיות מספיקות כדי לערער על כך. בנוסף, הרשות המנהלית אינה נדרשת לעשות שימוש בכל מטר מהקרקע המופקעת, ועיכוב במימוש מטרת ההפקעה אינו מרמז בהכרח על היעדר שימוש עתידי. יתר על כן, טענת המערערת כי השימוש הנוכחי במקרקעין אינו עולה בקנה אחד עם מטרת ההפקעה נדחית, שכן בית המשפט מוצא כי שינוי הייעוד אינו מהווה שינוי מהותי. גם בקשות המערערת בדבר מינוי מודד והגשת תצהיר משלים נדחות. נוכח ממצאים אלה, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות בסך 30,000 ₪.