ת"א 46855-05-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לביטול פסק בוררות בסכסוך בין מבקש שהועסק כמחנך על ידי המשיב ופוטר בשנת 2017. פסק הבוררות הנדון קבע כי על המבקש לפנות את הדירה שנמסרה לו על ידי המשיב וכי תביעת המשיב לתשלום שנקבעה בפסק הבוררות נדחתה. המחלוקות הכספיות בין הצדדים בנוגע לדמי השכירות ותביעות המבקש בגין ההשקעות שביצע בדירה הוחזרו לדיון בבית הדין הרבני. בית המשפט קבע כי טענות המבקש לפיהן לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להציג את טענותיו וראיותיו בפני הבורר אינן משכנעות, שכן טענות המבקש נדונו בחלופות שונות בפני הערכאות הרלוונטיות ובמהלך הליך הבוררות. למבקש ניתנו מספר הזדמנויות להגיש ראיות, לרבות הערכה, לתמיכה בטענותיו, אך לא עשה כן במסגרת הזמנים שהוקצבו. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מחליף את מוסד הבוררות ואינו מוסמך להכריע לגופו של סכסוך. עוד נמצא כי הבוררים הכריעו בתביעות הכספיות בין הצדדים וכי פסק הבוררות עמד בדרישות הצדק הטבעי. באשר לטענת המבקש כי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, קבע בית המשפט כי דרישה זו לא התקיימה במקרה זה. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקשת לא הוכיחה כל עילה לביטול פסק הבוררות ולכן דחה את הבקשה, אישר את פסק הבוררות והורה למבקש לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך ד.