בג"צ 3301/90
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין דן במחלוקת בין עותר לבין המשיבים בנוגע לבניית תוספת למבנה קיים על חלקות קרקע סמוכות בירושלים. העותר טען כי הבנייה אינה חוקית בשל חריגות מתכנית מחייבת, נתונים כוזבים ששימשו לקבלת היתר וחוסר תום לב של המשיבים בטענה לניגוד עניינים לגבי אחד המשיבים שהיה חבר מועצת העיר. מנגד, עמדו המשיבים על חוקיות הבנייה וטענו כי מדובר בנתיב גישה ועל כן אינו נחשב לבניין על פי הדין החל. בג"ץ פסק לטובת העותרת בקובעו כי התוספת מהווה "בניין" כהגדרתו בחוק התכנון והבניה, ובנייתו סותרת את התכנית המחייבת ומהווה סטייה משמעותית ממנה. בית המשפט קבע, כי הוועדה המקומית המופקדת על אישור הבנייה חרגה מסמכותה ופעלה שלא כשורה, מתוך שיקולים זרים לטובת המשיב שהיה פקיד עירייה. כתוצאה מכך, ההיתר לתוספת הוגדר כבלתי חוקי, והוועדה נדרשה לפעול בהתאם. פסק הדין קיבל את העתירה, והורה למשיבים לשלם הוצאות, ולא הטיל הוצאות כלשהן על יחסיה של העותרת עם הוועדה המחוזית. השופט ט' אור, השופט א' ברק והשופט י' מלץ הסכימו עם ההחלטה.
בג"צ 3301/90 אלי זקן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, עליון (3.9.1992)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.