ה"פ 21803-12-11

תקציר

בעלי הנכס מכרו את זכות הבעלות למחלב בהסכם חד-משמעי, למרות רישום חוזה חכירה ל-99 שנים על שמו של מחלב. הדבר ניכר בתנאיו המפורשים של ההסכם, בהתנהלות הצדדים ובהסכמים והצהרות נוספים הקשורים לנכס. כך, המבקש, שרכש את הנכס ממחלב לפני שלושה עשורים, מוכר כבעלים החוקיים. השופט הזהיר כי הסתמכות על עדות בעל פה בלבד תהיה קשה מאחר שרוב הצדדים המעורבים נפטרו, ולכן התמקדה במסמכים ובהתנהגות הצדדים. הצהרות לרשויות המס והמבוא למספר הסכמים תומכים כולם בטענה כי הבעלים מכרו את הנכס למחלב. עוד קבע השופט כי התעלמותם המוחלטת של הבעלים מהנכס לאורך השנים, לצד העובדה שלא ניתן היה לאתרם במהלך המשפט, תומכת בטענה כי לא נותרו להם זכויות בנכס. זאת ועוד, הטענה כי תביעת המבקש התיישנה, בהתבסס על תקופת ההתיישנות, נדחית, שכן רק לאחרונה טענו הבעלים כי מחלב רכשה חוזה חכירה ולא בעלות. טענות המשיבים בדבר שיהוי והשתק בשל השיהוי בהגשת התביעה נדחות אף הן, שכן המשיבים לא הוכיחו שינוי לרעה בעמדתם עקב השיהוי. לבסוף, בניגוד לטענות המשיבים, קבע השופט כי הליך הסדר הרכוש שנערך בשנת 1962 אינו משפיע על התביעה הנוכחית, שכן מחלב והמבקש אינם חולקים על נכונות הרישום הנובע מהליך זה. משכך, מוכר המבקש כבעלים של הנכס והמשיבים נדרשים לכיסוי הוצאותיהם המשפטיות, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.