ע"ז 3595-09-18

תקציר

בית המשפט קיבל בקשה לתיקון צו ירושה עשר שנים לאחר הוצאתו. המבקש הצליח להוכיח כי הוא בנו של המנוח ולכן יורש חוקי, למרות השיהוי הממושך מאז מתן הצו. בית המשפט מצא כי למבקש היה הסבר סביר לעיכוב, והוא פעל מיד שלושה חודשים בלבד לאחר שנודע לו על הצו. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את טענתו כי לא נמסר לו על הבקשה לצו וכי החרגתו ממנה אינה תלויה בו. זכותו של המבקש לרשת גוברת על טענת המשיבים לנזק כלכלי ולהסתמכות על הצו הקיים. עוד קבע בית המשפט כי יש לדחות את טענת ההתיישנות בשל היעדר הגבלת זמן בדין הרלוונטי, ותום ליבם של המבקשים בהעלאת התביעה. בנוסף, דחה בית המשפט תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר בעלות בדירה, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להחלת כלל השיתוף בין המנוח לאשתו. במקום זאת, הבעלות בדירה תיקבע בצו ירושה מתוקן. התובעת לא הוכיחה כל כוונה לחלוק את הדירה מעבר לנישואיהם הארוכים של בני הזוג המנוחים. בית המשפט הורה למשיבים לשאת בהוצאות המבקש בגין ההליך.