ת"א 2633-06-18

תקציר

השופט נעתר לבקשה לביטול פסק הדין, אך התנה את הביטול בכך שהנתבעים יפקידו ערבות משמעותית וישלמו את הוצאות התובע. השופט הסביר כי הדין הישראלי מכיר בשתי עילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. הראשון הוא עניין של צדק, החל כאשר קיים פגם בשירות כתב התביעה או הזימון לדיון. השני הוא ביטול במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט. מאחר שלא נפל פגם בשירות במקרה זה, בחן השופט האם הייתה התעלמות מכוונת מההליך המשפטי או שמא הנתבעים לא התייצבו בשל טעות או רשלנות. השופט מצא כי הנתבעים ידעו על מועד הדיון אך לא התייצבו, דבר שהיה כישלון חמור, אם כי השופט הניח כי מדובר במעשה רשלני ולא בכוונה. באשר לסיכויי ההגנה של הנאשמים, ציינה השופטת כי לשיקול זה משקל רב יותר מהסיבה לאי הופעתם. הנתבעים לא מסרו פירוט מספק על סיכויי ההצלחה שלהם בתביעתם, ובתצהיר שהגישו לא צוינו טיעוני ההגנה שלהם. מנגד, עדותו של התובע נראתה משכנעת יותר. השופט הגיע למסקנה כי סיכויי הנאשמים להקים הגנה מוצלחת אינם גבוהים. עם זאת, כדי לאזן את זכות הגישה לערכאות, החליטה השופטת לבטל את פסק הדין, אך בכפוף לכך שהנתבעים יפקידו ערבות בשיעור של 75% מסכום התביעה, שהם בסך 310,000 ₪, וישלמו 10,000 ₪ הוצאות התובע. השופט הדגיש כי החלטה זו אינה מבטלת את פסקי הדין נגד שני נאשמים אחרים.