בר"מ 156/20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותה של החלטה משנת 2007 של שר הפנים דאז, שהעניקה מעמד פליט מסוג א/5 ל-600 פליטים מסודן שהוכרו על-ידי נציבות האו"ם לפליטים כמהגרים מדארפור. המשיב, שר הפנים הנוכחי, טוען כי ההחלטה העניקה למערער מעמד הומניטרי, בעוד האחרון טוען כי העניקה לו מעמד פליט. חשיבות קביעת מהות המעמד נובעת מכך שהחלטת המשיב לשלול את רישיונו של המערער התקבלה על בסיס היותו בעל מעמד הומניטרי, דבר שאפשר שימוש בנהלים כלליים שאינם לטובת המערער. הסעיף מבהיר כי סוג הרישיון, במקרה זה, א/5, אינו משפיע על סוג המעמד שקדם לו וכי יש להתמקד בהחלטת השר. חוות דעתו של השופט פוגלמן גורסת כי לשונה הברורה והחד-משמעית של ההחלטה, כותרתה ותכליתה מצביעים על כך שהיא העניקה מעמד פליט. השופטת אף בוחנת ודוחה טענות שונות שהעלה המשיב, לרבות השפעתם של מקורות מאוחרים יותר, התנהלות משרד הפנים בעניינו של המערער והיעדר הליך בדיקה פרטני לבקשת המקלט של האחרון. השופט פוגלמן מסכם כי ההחלטה משנת 2007 העניקה למערער מעמד פליט ולכן יש לבחון את בקשתו להארכת רישיון א/5 על פי נוהל הטיפול במבקשי המקלט. עם זאת, השופט אינו רואה לנכון לפסוק לגופה של הבקשה בשלב זה. השופט שטיין מסכים עם מסקנתו וניתוחו של השופט פוגלמן, אם כי הוא סבור שרוב נימוקיו של האחרון מיותרים. הוא מדגיש כי יש לפרש מסמכים רשמיים כמו החלטת השר על פי משמעותם המילולית. גם הנשיאה חיות מסכימה עם מסקנתו של השופט פוגלמן, ומדגישה את לשונה הברורה של ההחלטה משנת 2007 ואת הבדלה בינה לבין החלטות מאוחרות יותר הנוגעות לקבוצות אחרות של יוצאי דארפור. אף היא מורה על החזרת רישיון א/5 של המערער עד לקבלת החלטה בעניינו. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מבוטל אפוא, והבקשה לחידוש רישיון א/5 של המערער מוחזרת למשיב לבחינה בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי המקלט.