ת"א 37467-10-10

תקציר

התובעים, בעלי הדירות, לקחו את הנתבעת, השוכרת, לבית המשפט בגין הפרת הסכם השכירות ולכן ביקשו לפנותה. לטענתם, הנתבע מנע מהם לבקר בדירה השכורה והשתלט על חלקים מהנכס שלא נכללו בחוזה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעת אכן הפרה את ההסכם בכך שהחזיקה בחלקים מהרכוש שאינם שלה. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעת, והעניק לה סעד מן היושר. זאת, משום שהנאשם מתגורר בנכס משנת 1978 ומשלם דמי שכירות ואחזקה, ופינויה עלול להותיר אותה ללא קורת גג. יתר על כן, מטרתם העיקרית של התובעים הייתה לממש את זכותם לבנות על הנכס, עניין שלא נדון במקרה זה. השופט הגיע למסקנה כי אמנם התרחשה הפרה, אך לא יהיה זה צודק לפנות את הנתבע מבלי לבחון תחילה אפשרויות אחרות. לפיכך החליטה השופטת כי על הנתבעת לפנות את השטחים שהיו ברשותה שלא כדין, לאפשר לתובעים גישה לנכס, לשלם לתובעים 30,000 ₪ ולכסות את הוצאותיהם המשפטיות, תוך שהיא מציינת גם כי התמזל מזלם של התובעים שהתנהגותה הבלתי משתפת פעולה של הנתבעת במהלך ההליך לא הביאה להם להוצאות גבוהות יותר. פסק הדין עודד את הצדדים לנסות גישור כדי להגיע לפתרון מוסכם ולהימנע מדיונים נוספים.