עת"מ 52123-12-23

תקציר

פסק הדין נוגע לסכסוך משפטי בו הייתה מעורבת מיכל רייס, העותרת, אזרחית פיליפינית שעברה גיור וביקשה מעמד עולה בישראל מכוח חוק השבות. בתחילה דחתה רשות האוכלוסין וההגירה את בקשתה, בטענה לכנות גיורה. למרות ערעור קודם שהסתיים בהארכת מעצרה לצורך בדיקה נוספת של כנות גיורה, לא התקבלה החלטה עד למועד האחרון שנקבע, ובקשתה נדחתה שוב בנימוקים חדשים – דהיינו, שבית הדין לגיור "אהבת הגר", שבו התגיירה, אינו קשור לרשת "גיור ראוי" המוכרת על ידי הרשויות בישראל. הדבר הוביל לעתירה נוספת. הליך הגיור של רייס היה דומה לזה של עותר אחר, וולמר, שגיורו התקבל בסופו של דבר בעקבות פסיקת בית המשפט שהכיר בגיור מבית דין אורתודוקסי פרטי בראשות הרב חיים אמסלם, אותו רב שפיקח על הגיור של רייס. לרייס היה קשר ארוך שנים עם קהילות יהודיות והיא הפגינה השתלבות עמוקה בחיים היהודיים, מה שחיזק את כנות המרת הדת שלה. בית המשפט, בראשות השופטת ענת זינגר, מצא כי השיהוי המתמשך ונימוקי הדחייה המשתנים על ידי המשיב, כמו גם חוסר העקביות בטיפול במקרים דומים, מצדיקים הכרה במעמדו של רייס כעולה. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת רייס, והורה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק לה מעמד של עולה מכוח חוק השבות, תוך הערכה הוגנת ובלתי משוחדת של גיורה והדגשת חשיבות הטיפול המשפטי העקבי במקרים דומים. בנוסף, חויבה הרשות לשאת בהוצאותיה המשפטיות בשל ההתארכות המיותרת והסיבוכים שנגרמו לה בהסדרת מעמדה. ההחלטה מדגישה את מאמציו של בית המשפט להבטיח הגינות ושוויון בטיפול בתיקי גיור, במיוחד כאשר ההליכים עולים בקנה אחד עם אלה שהוכרו בעבר על ידי מערכת המשפט הישראלית.