ע"א 245/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ועדת ערר לנכים מחוק רדיפות הנאצים, אשר ביטלה את דחיית התביעה לגמול לפי החוק על ידי הרשות המוסמכת. השאלה המרכזית בערעור היא האם הגדרת "נכה" בחוק עומדת בעינה גם לאחר תיקונים בשנים 1969 ו-1973, ובפרט בכל הנוגע לדרישה כי התובע לא היה חייב לקבל פיצוי מגרמניה. בית המשפט העליון קבע כי ההגדרה נותרה בתוקף וכי מחיקת סעיף 3(3) בעקבות התיקונים חלה רק על תובעים שקיבלו פיצויים ממקורות מחוץ לגרמניה שאינם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. עוד נקבע כי זכותו של התובע לפיצוי מגרמניה לא נשללה בשל הסכם השילומים, שכן הוא לא עשה מאמצים סבירים להוכיח את תביעתו בפני הרשויות הגרמניות. לפיכך, הערעור התקבל והחלטת הרשות המוסמכת לדחות את התביעה באופן זמני הוחזרה. עוד קבע בית המשפט כי המערערת תשלם למשיב תשלום מיטיב אם יתקיימו תנאים מסוימים. בפסק הדין הודגש כי הגדרת "נכה" בחוק ברורה וכי הפרשנות בכנסת אינה גוברת עליה.