תא"ק 383/04

תקציר

בית המשפט מצא כי הבנק התובע הוכיח כי החברה הנתבעת חייבת לו את הסכום הנקוב בכתב התביעה, וכי חוב זה חייב נכון למועד הגשת התביעה. טענת הבנק כי הנתבעת 3, אביבה, חתמה ביום 6.3.2000 על ערבות בלתי מוגבלת להבטחת חוב החברה, לא הוכחה. הבנק הציג עדות מצולמת לערבות זו, אך המסמך המקורי לא נמצא. גם טענת הבנק כי אביבה הייתה בעלת מניות בחברה בעת שחתמה על הערבות, ולכן הייתה לה סמכות לעשות כן, לא הוכחה. עוד שמע בית המשפט כי אין זה יוצא דופן שנאשם 2, משה, חותם בשם אביבה על מסמכים, ובהם אולי הערבות המדוברת. גם חוות הדעת הגרפולוגיות שהציגו הצדדים לא הצליחו לאשר אם החתימה על הערבות היא של אביבה. משכך, בית המשפט אינו יכול להסיק בוודאות כלשהי כי הערבות היא אותנטית, ולכן לא ניתן להטיל על אביבה אחריות לערבות הבלתי מוגבלת. עם זאת, החברה נדרשת לשלם את מלוא הסכום הנתבע על ידי הבנק, בצירוף ריבית. גם הנתבעים 2 ו-3 נדרשים, ביחד ולחוד, לשלם סכום מוגבל כמפורט בערבותם האישית. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, והתובע ישלם לנתבע 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.