סע"ש 9244-11-19

תקציר

אולה קדדו (התובעת) תבעה את מעסיקה לשעבר, מכון בית אלחנן בע"מ (הנתבע), בגין זכאויות שונות בעקבות התפטרותה. נקודות המחלוקת העיקריות היו הנסיבות שהובילו להתפטרותה של התובעת, שכרה והטבות תעסוקה שונות. בית הדין קיבל את טענת התובעת כי התפטרותה נבעה מהרעה מוחשית בתנאי עבודתה, המזכה אותה בפיצויי פיטורים. השכר השעתי נקבע על 120 ₪, והנתבע חויב לשלם לתובע את הסכום המתאים, בניכוי הסכום שכבר נצבר בקופת הפיצויים. באשר לפדיון ימי חופשה, קיבל בית המשפט באופן חלקי את תביעת התובע. הנתבעת חויבה לשלם 2,450 ₪ בגין ימי חופשה שלא נוצלו, לאחר ניכוי סכומים מסוימים ששולמו כדין על ידי הנתבעת עבור דמי חופשה. בגין דמי חגים, קיבל בית הדין את טענת התובעת כי לא שולם לה תשלום הולם עבור ימי חופשה שנפלו על ימי עבודתה. הנתבע חויב לשלם לתובע כפיצוי בסך 4,699 ₪. בית המשפט דחה את תביעת התובעת לדמי הבראה, וקבע כי הנתבע כבר שילם לה כראוי. כן נדחתה תביעת התובעת לתוספות שכר, שכן הראיות הצביעו על תעריף שעתי גבוה בהרבה מהתעריפים הקיבוציים שהוכתבו, והתוספות חושבו על בסיס התעריף הנמוך יותר. התובעת תבעה הפרשות נוספות לקרן ההשתלמות שלה, אשר בית המשפט אישר באופן חלקי, והורה לנתבעת לשלם 5,724 ₪. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לפצות את התובעת בגין הפחתה בשכרה ברוטו, בסך של 2,549 ₪. התובעת תבעה פיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העסקה על ידי הנתבעת ובגין תלושי שכר פיקטיביים לכאורה. בית המשפט פסק לה 8,000 שקל עבור הראשונה ולא כלום עבור האחרונה, שכן התלוש לא נחשב פיקטיבי. הנתבעת ביקשה לנכות סכומים בגין היעדר הודעה מוקדמת והלוואה שטרם נפרעה על ידי התובע. בית המשפט הסכים עם הראשונה, והורה על ניכוי של 2,719 ש"ח עבור תקופת ההודעה המוקדמת. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת ההלוואה מחוסר ראיות. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 27,822 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע, בסך 3,000 ₪. לצדדים שמורה הזכות לערער על ההחלטה.