ת"א 34558-09-10

תקציר

הנתבע השמיע דברים מכפישים כלפי התובע, וכינה אותו גנב לעיני מספר אנשים נוספים בתוך בית כנסת. השופטת קבעה כי האמירות מהוות לשון הרע, שכן הן עלולות להשפיל את התובע בעיני הציבור ולבזות אותו, במיוחד נוכח הנסיבות החמורות בהן נאמרו – בתוך בית כנסת בעשרת ימי תשובה, זמן ומקום המסמלים טהרה. השופטת דחתה את טענות הנתבע כי התבטאויותיו נעדרו את אלמנט ה"פרסום" וכי הן מוגנות תחת הוראות חוק שונות, לרבות אמת, תום לב וטריוויאליות. למרות שכוונת הנתבע לא הייתה לפגוע בתובע, הדברים נאמרו מתוך תסכול מהמחלוקת המתמשכת בנוגע לניהול בית הכנסת. לפיכך, השופט חייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 25,000 ₪ וכן הוצאות משפט.