עת"א 45667-11-11

תקציר

העותר, המרצה כיום עונש מאסר של 12 שנים בגין קשירת קשר לייבא הרואין, ערער על החלטת הוועדה שסירבה להעניק לו שחרור על תנאי מטעמים רפואיים. העותרת סובלת משתי מחלות קשות – מחלת ריאות המצריכה הנשמה מלאכותית ומפרצת באבי העורקים. החלטת הוועדה התבססה על חוות דעת רפואית שקבעה כי תוחלת חייו אינה צפויה, נעה בין מוות פתאומי למספר שנים, וכי הטיפול בו בכלא היה הולם. בית המשפט, שדבק בעיקרון של אי התערבות בשיקול דעתה של הוועדה בהיעדר פגם, לא מצא פגם בשיקוליה הסבירים של הוועדה. זאת ועוד, מאחר שמצבו הרפואי של העותר לא הידרדר באופן משמעותי מאז מתן גזר הדין, אישר בית המשפט את קביעת הוועדה כי האינטרס הציבורי גובר על האינטרס לשחררו מוקדם, נוכח חומרת עבירתו. בית המשפט דחה את העתירה והדגיש כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ומוצדקת. בנוסף, ציין בית המשפט כי תיקון שבוצע לאחרונה בחוק, המרחיב את עילות השחרור מטעמים רפואיים, לא חל על עניינו של העותר וממילא לא היה מיטיב עמו, שכן מצבו הרפואי לא החמיר באופן משמעותי מאז גזר דינו.