ת"א 49821-12-12

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתקופת ההתיישנות בתביעות הורים במקרים של הולדה בעוולה. המשיבים טענו כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות משום שמלוא היקף הנזק נחשף בפניהם רק לאחרונה, אך המבקש טען כי ההורים היו מודעים לנזק מוקדם יותר, כלומר חלה תקופת ההתיישנות הרגילה. השופטת הסכימה עם המבקשת, וציינה כי תביעת ההורים הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הרגילה, ודנה בגורלן של תביעות אלה בעקבות מקרה קודם ("פסק הדין המר") שדחה תביעות לחיים בעוולה תוך התרת תביעות הולדה בעוולה. השופטת בחנה גישות שונות לטיפול בתביעות אלה, לרבות החלת פסק דין מר בדיעבד, באופן פרוספקטיבי או קביעת תקופת מעבר. תחולה רטרוספקטיבית הייתה בעייתית, שכן היא תוביל לפסיקות לא עקביות ותפגע באינטרס ההסתמכות של הנפגעים. בקשה פרוספקטיבית, לעומת זאת, תגרום לפגיעה מהותית באינטרס ההסתמכות של יילודים והוריהם שסברו כי יש להם 25 שנה להגיש תביעה. קביעת תקופת מעבר, המאפשרת להורים להגיש תביעות שהתיישנו על פי תקופת ההתיישנות הרגילה, הייתה האפשרות המתאימה ביותר. לפיכך קבעה השופטת כי הורים יוכלו להגיש תביעות כאלה עד 28.5.14, שנתיים לאחר פרסום פסק הדין המר. הבקשה לדחיית תביעת הקטין התקבלה, ולהורים ניתנה ארכה להגשת תביעה מתוקנת. ההחלטה התקבלה ללא עלויות לאף אחד מהצדדים.