ת"א 2035/08

תקציר

שלוש חברות זרות (התובעות) תבעו את קביעת זכויות החכירה שלהן בארבעה נכסי נדל"ן הממוקמים בעיר העתיקה בירושלים. הנתבעים, אשר חתמו לכאורה על הסכמי שכירות עם התובעים, הכחישו את תוקפם של הסכמים אלה. התובעים ביקשו מבית המשפט להורות לנתבעים לפנות את בעלי הנכסים הנוכחיים ולתת סעד כספי. עיקר המחלוקת בפסק דין זה נסובה סביב בקשות הצדדים לעניין הליכי גילוי מוקדם. בית המשפט קבע כי די בבא כוח התובעים ובתצהירי נציג מוסמך. התובעים נדרשו לאפשר לנתבעים לעיין בשיחות המוקלטות ובתמליליהן, ודחו את בקשתם לדחות את העיון לשלב מאוחר יותר של המשפט. עוד קבע בית המשפט כי בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, די בתצהירים שהגישו הנתבעים וכי על הנתבעים לתת תשובות נוספות לחלק משאלות התובעים. אלה התייחסו לזיהוי הקלטות ותמלילים, כמו גם תשובות טובות יותר לשאלות הנוגעות לאישור הפטריארכיה לעסקאות מקרקעין, הצעות לעסקאות רכוש, והבהרות לגבי טענות הנתבעים לגבי מסמכים מסוימים. בקשות התובעים לגילוי מסמכים ספציפיים נענו באופן חלקי; בית המשפט הורה לנתבעים להמציא רישומים רלוונטיים בנוגע לייפויי כוח ועסקאות מסוימות, אך דחה את בקשותיהם הנרחבות של התובעים המתפרסות על פני מספר עשרות שנים. שני הצדדים חייבים לעמוד באישומים ובפסיקות המפורטים בפסק הדין, ודיון קדם משפט נוסף נקבע לאוקטובר 2010.