ב"ל 27310-06-11

תקציר

התובעת, נכה שאושרה לתוכנית שיקום ללימודי משפטים במכללת רמת גן, תבעה את המוסד לביטוח לאומי (המוסד) לתשלום שכר לימוד נוסף, דמי אש"ל והוצאות נלוות לימודים. התובעת טענה כי החלטת המוסד להגביל את החזר שכר הלימוד לגובה שכר הלימוד באוניברסיטה מנוגדת לחוק ואין לקבלה. יתר על כן, הוא טען כי לא נמסר לו מראש על הגבלה זו, ולכן הסתמכותו צריכה להצדיק את תשלום מלוא ההפרש בשכר הלימוד. בנוסף, התובע תבע דמי אש"ל בגין נסיעותיו למכללה ו-500 ₪ בגין הוצאות צילום ללא קבלות, שלטענתו לא ניתן היה להשיגם. המוסד טען כי החלטתו להגביל את שכר הלימוד הייתה סבירה ויש לקיימה, כי התובע היה מודע למגבלה זו, וכי ההנחיות הפנימיות קובעות כי רק מי שלומד מחוץ למקום מגוריו זכאי לא"ל. באשר להוצאות הצילום, הדגיש המוסד כי על פי הנהלים הידועים לתובע, יש לתמוך בהוצאות בקבלות. בית המשפט קבע כי החלטת המוסד להגביל את שכר הלימוד בשיעור שכר הלימוד באוניברסיטה הייתה סבירה, בהתחשב במשאבים מוגבלים ובקיומן של חלופות זולות יותר. נמצא כי התובע ידע על תקרה זו טרם הרשמתו, ועל כן נדחתה תביעתו לתוספת שכר לימוד. בית המשפט אישר גם את פרשנות המוסד לתקנות דמי אש"ל, שראה במקום הלימודים את מקום העבודה הרגיל. לפיכך, התובעת לא הייתה זכאית לאיום. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע 250 ₪ בגין הוצאות צילום, למרות היעדר קבלות, ומצא את טענתו בעניין זה סבירה. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת המוסד ברוב הסעיפים, והורה לו לשלם לתובע 250 ₪ בלבד, ואף אחד מהצדדים לא חויב לשאת בהוצאותיו של הצד השני.