ת"א 48763-11-19

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך בין עמותת גני ילדים לבין אדם פרטי בנוגע להחזקה בקומה מפולשת בבניין בבני ברק. עמותת גני הילדים תבעה לפנות את הנתבע מהקומה המפולשת. הנתבע טען כי הוא החזיק תחילה ברצפה וכי הרצפה לא הוקצתה לתובע. בית המשפט קבע כי סעיף 17 לחוק המקרקעין מגן על החזקה ככזו, ומאחר שהתובע החזיק ראשון ברצפה, הוא רשאי לדרוש מהנתבע להימנע מלהתערב בשימוש ברצפה. בית המשפט ביסס את טענתו על כך שהתובעת קיבלה אישור מהעירייה להשתמש במבנה, לרבות הרצפה המפולשת, לצורך הכנות לשנת הלימודים, בעוד הנתבעת לא נקטה כל פעולה פיזית לביסוס השליטה בקומה טרם התובעת. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הרצפה המפולשת אכן הוקצתה לתובע, כאמור על ידי הגוף המקצה, העירייה. בית המשפט טען כי אין לדון בטענות הנתבעת לפגמים בהקצאה, לרבות היעדר תשריט ואישור ממשרד הפנים, בתביעה אזרחית אלא בהתקפה ישירה על ההחלטה המנהלית. בית המשפט הדגיש כי הנתבעת לא ביקשה הקצאה ולכן אינה יכולה לתבוע חזקה על סמך הבטחה מראש העיר. בנוסף, ציין בית המשפט כי גם אם קומת הכניסה לא הוקצתה במפורש לתובע, הקצאת כיתות לימוד בקומות אחרות העניקה לתובעת זכות שימוש במתקני העזר בקומת הכניסה. יתר על כן, החזקתו הקודמת של התובע במבנה, יחד עם עמדת העירייה, הקנו להם את הזכות להגן על החזקתם לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין, ומייתרים את הצורך להכריע בשאלת ההקצאה. משכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים, קיבל את תביעתם והורה לנתבע להסיר את ידו מהרצפה המפולשת ולהשיב את החזקה לתובע. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 60 יום.