ת"א 31830-03-19

תקציר

השופט, אבישי רובס, משרטט את ההליך המשפטי הנוגע לתביעה על ליקויי בנייה ואיחור במסירת דירה. התובעים, שחתמו על הסכם מכר עם הנתבעים בשנת 2011, דרשו פיצוי בגין נושאים אלה. תחילה התייחסה השופטת לאיחור במסירת הדירה, וציינה כי על פי הסכם המכר הייתה לנתבעים תקופת חסד של 90 יום למסירה. הדירה נמסרה לתובעים ביום 4.9.2013, מעבר למועד המקורי אך בתוך תקופת החסד. עם זאת, הדירה לא הייתה ראויה למגורים באותה עת, והשופט סבור כי היא אינה ראויה למסירה ללא טופס 4, חשמל קבוע ומים חמים. השופט קובע כי הדירה נמסרה ביום 30.12.2013, עת התקבל טופס 4, ומחשב כי הנתבעים איחרו ב-6 חודשים ו-20 יום. לגבי ליקויי הבנייה, השופטת דנה בחוות הדעת של המומחים שהוצגו ומעריכה את הליקויים להם טוענים התובעים. ליקויים הקשורים לרעש מחדר המשאבות, רוחב המעבר במטבח ואדן החלון נדחים מחוסר ראיות או זכות. לתובעים נפסק פיצוי בגין ליקויים אחרים, לרבות זיגוג לא תקין, צביעה לקויה ובעיות בדלת חדר האמבטיה ובריצוף. השופט פוסק גם לגבי עלות החיבור למונה החשמל, וקובע כי טענת התובעים אינה נתמכת ונדחית. בהתייחסה לשאלת זכאותו של הנתבע לתקן את הליקויים, מחליטה השופטת כי מאחר שלנתבעים היו הזדמנויות לתקן את הליקויים אך לא עשו זאת, ונוכח חוסר האמון בין הצדדים, מיצו הנתבעים את זכותם לתקן את הליקויים בעצמם. סיכום כולל של העלויות שנגרמו לנתבעים כולל 25,146 ₪ בגין ליקויי בניה, 10,344 ₪ בגין איחור במסירה, 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש ושכר טרחה ופיצוי שונים בגין הוצאות המשפט של התובעים בסך כולל של 39,490 ₪.