ע"א 13761-05-24

תקציר

פסק הדין דן בהוראות תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת את המועד האחרון להגשת ערעור על 60 יום מיום מתן פסק הדין. עוד קובע הכלל כי ניתן לתת ארכה בהצגת "טעם מיוחד". הדיון נסוב סביב משמעותו של "טעם מיוחד" והאם הוא מצדיק את הארכת המועד להגשת ערעור. פסק הדין מצטט פסיקות קודמות, המדגישות את חשיבות העמידה במועדים ואת הצורך בנימוק מוצדק להארכה, כדי למנוע תוצאות שרירותיות ונוקשות יתר בהליכים משפטיים. השופט מדגיש כי נקודת המוצא היא עמידה במועדים, והחריג הוא הארכתם. מאחר שהערעור הוגש מעבר למועד האחרון, והמבקש לא סיפק נימוק מיוחד להארכתו – ואף לא ניסה לנמק את השיהוי – הבקשה להארכת המועד להגשת הערר נדחית. כמו כן, גם סיכויי הצלחת הערעור נמוכים. לפיכך, פסק הדין קובע כי אין מקום להיעתר לבקשה ודוחה את הבקשה, ללא כל חיוב כספי. בנוסף, גם בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור נדחית בשל האיחור בהגשה. ההחלטה מתקבלת בסמכות רשם בית הדין, ונמסר למבקש כי לא ניתן לערער על פסק דין זה.