דב"ע נא/50 - 99

תקציר

במקרה זה דן בית הדין בערעור שעניינו קביעת דרגת נכות הקשורה לפגיעה בעבודה, אשר נבדקה בעבר על ידי ועדה רפואית לעררים. המערער ערער על החלטת הוועדה בדבר 0% נכות וביקש התערבות שיפוטית לקביעת אחוזי נכות מינימליים על סמך ממצאים רפואיים קיימים, תוך עקיפת ההערכה המחודשת של הוועדה. עם זאת, בית המשפט חזר על עמדתו כי אין ליטול לעצמו סמכויות המוקנות לוועדות רפואיות אלא אם נפלה טעות בשיקול דעתן ברורה וניתנת לתיקון ללא מומחיות רפואית. במקרה זה מצא בית המשפט כי המקרה אינו עומד בקריטריונים חריגים אלה, שכן קביעת דרגת הנכות מחייבת שיקול דעת רפואי בשל ממצאים חלופיים מבדיקות רפואיות הקבועות בתקנות הביטוח הלאומי. חרף טענת המערערת כי יש להסתפק בדיונים קודמים לאחוזי נכות שנקבעו על ידי בית המשפט, הדגיש בית המשפט כי תפקידו אינו לקבוע קביעות רפואיות אלא לאתר טעויות משפטיות ולהפנות מקרים חזרה לוועדות לדיון חוזר בעת הצורך. בית המשפט דחה את הערעור מבלי להידרש לתגובת המוסד לביטוח לאומי, וציין כי מצבו של המערער מחייב הערכה רפואית נוספת לצורך קביעת סיווג הנכות המתאים. כתוצאה מכך, ציפה בית המשפט מוועדת הערר לנמק את החלטותיה באופן מפורט כדי למנוע אי-בהירות, ובסופו של דבר דחה את הבקשה בנימוק שאין הצדקה לעקוף את הליכי השיפוט הרפואי שנקבעו.