עע"מ 1196/12

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערר בעניין היתר תכנון, בשל הימנעותו של המערער מלקבל היתר בניה לווילון על נכסיו טרם הבנייה. המערער טען כי הוועדה המקומית האחראית להיתרים אלה הפלתה אותו לרעה, שכן לא חייבה בעלי נכסים אחרים להרוס מבנים דומים. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ובסמכותה, שכן המסך אכן נבנה ללא היתר. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי המערער אינו יכול לבסס את טענתו על מעשיו הבלתי חוקיים שלו, מה גם שבניית הווילון קשורה באופן אינהרנטי למבנה שלגביו ביקש היתר. עוד נקבע בפסק הדין כי לוועדה שיקול דעת להורות על הריסת מבנים כתנאי למתן היתר, סמכות החורגת מהסמכות שהוענקה לה בתקנות שונות. בית המשפט הבהיר כי סמכויות הוועדה לפי תקנות אלה אינן מוחלטות ויש להפעילן בהגינות וללא אפליה. עם זאת, במקרה זה החלטת הוועדה לקשור בין ההיתר להריסת המסך הייתה מוצדקת. בנוסף, ציין בית המשפט כי מדיניות העירייה שלא לאכוף את החוק על בעלי וילונות שנבנו לפני שנת 2000 מוטלת בספק ועודד את העירייה לבחון גישה זו מחדש. מדיניות זו, שנועדה למנוע הריסת מבנים, לא כבלה את שיקול דעתה של הוועדה במקרה זה. המערער חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.