ת"פ 19401-10-18

תקציר

הכרעת הדין דנה בחומרת העבירות שביצעו שני נאשמים שביצעו מעשה אלימות בעקבות מניעת כניסתם לפאב. מעשיהם גרמו לפציעות קשות של אחד הקורבנות, דימיטרי, ולפציעות קלות של אחרים שנכחו במקום. בית המשפט מכיר בחומרתן של העבירות, ומדגיש את הצורך בעונש מרתיע שישקף גינוי למעשי אלימות מסוג זה. התנהלות הנאשמים, המונעת על ידי תחושת העלבון וההשפלה שלהם, אינה מוצדקת, ומודגשת חומרת האלימות שהופעלה. נסיבות ביצוע העבירות נחשבות ספונטניות ומונעות מתחושת נקמה, כאשר נמצא כי לשני הנאשמים תפקיד שווה באירועים. בית המשפט מכיר בכשלי חקירה ובאתגרים ראייתיים בתיק, אך אינו מניח להם להאפיל על חומרת העבירות. כמו כן מוכרים מספר גורמים מקלים, כולל קבלת האחריות של הנאשמים, מאמציהם לתקן את תוצאות מעשיהם והודאתם באשמה. בית המשפט מתייחס בהרחבה לפסיקות קודמות שעסקו בחבלות חמורות ולצורך להטיל עונשים חמורים על מעשי אלימות כאלה. מודגשים הערכים החברתיים שנפגעו ממעשיהם של הנאשמים, לצד הצורך להגן על הזכות לשלמות הגוף, הסדר הציבורי והיכולת של רשויות אכיפת החוק לבצע את תפקידן ללא הפרעה. לאחר ששקל את הנסיבות ואת התקדימים המשפטיים הרלוונטיים, קובע בית המשפט את טווח הענישה המתאים לשני הנאשמים בין 30 ל-60 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי. על נאשם 1 נגזרו 33 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, ואילו על נאשם 2 נגזרו 36 חודשי מאסר בגין אישום נוסף של תקיפה פשוטה ועברו הפלילי הקודם. בית המשפט גם מפעיל עונש מאסר מותנה קודם שנגזר על נאשם 2, המאריך את תקופת המאסר הכוללת שלו ל-48 חודשים. גזרי הדין נועדו לשקף את חומרת העבירות ולהוות גורם מרתיע, תוך התחשבות גם בגורמים המקלים שהציגו הנאשמים. לשני הנאשמים ניתנת הזכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין.