עת"מ 142/09

תקציר

העותר, ראובן מיקסנר, מבקש למחוק את חוב הארנונה שלו לעיריית עפולה באמצעות פסק דין הצהרתי, בטענה כי החוב התיישן. עם זאת, בית המשפט מחליט לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי בלתי סביר בהגשתה, שכן היא הוגשה עשרה חודשים לאחר שהעותר קיבל את החלטת העירייה. עם זאת, בית המשפט בוחן גם לגופה של העתירה וטוען כי חוב המס לא הגיע לשלב של התיישנות, שכן הליכי גבייה נפתחו על ידי העירייה כבר בשנת 2005. טענותיו של העותר למצוקה כלכלית וסירובה של העירייה להעניק לו הנחה מוכרות אך אינן גוברות על העובדה שהוא בעל נכס. בית המשפט מזכיר כי תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים אינו להתערב בהחלטות הרשות המינהלית כל עוד הן סבירות וכדין. במקרה דנן, החלטת העירייה שלא לפטור את העותר מחובו בארנונה מוצדקת על פי חוזר מנכ"ל מס' 4/2001, שכן העותר הוא הבעלים של נכסי דלא ניידי. כמו כן, יצוין כי העותר כבר קיבל הנחה של 75% בארנונה. לפיכך, העתירה נדחית, ובית המשפט אינו רואה סיבה לקצות הוצאות, בהתחשב במצבו הכלכלי של העותר.