בג"צ 426/87
פסק-דין עליון
תקציר
בג"ץ דן בתביעת גירושין בין עותר למשיב. המשיב הגיש תביעת גירושין ומזונות זמניים, שלא נגעה לענייני רכוש. בית הדין הרבני נתן פסק דין המורה לעותרת לתת גט למשיב והורה לצדדים לנהל משא ומתן בתביעות גירושין. אם הם לא הגיעו להסכמה, בית המשפט יקבע מועד לדיון. העותרת ערערה על פסק הדין בעניין גירושין, אך לא ערערה על החלק הנוגע לניהול משא ומתן בתביעות. בהמשך פנה המשיב לבית הדין הרבני בבקשה לדון ברכושם המשותף של בני הזוג. העותר טען כי לבית המשפט אין סמכות לדון בענייני רכוש, שכן הם לא היו מעורבים בתביעה הראשונית. בית המשפט דחה את טענתו וקבע כי בסמכותו לפסוק. לאחר מכן עתר העותר לבג"ץ וערער על החלטת בית הדין הרבני. בג"ץ, ברוב דעות, קיבל את העתירה וקבע כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בענייני רכוש אלא אם כן הם כרוכים בתביעת הגירושין. לא היה די בענייני רכוש מחייבים בשלב פסק דין לגירושין כדי לבסס סמכות שיפוט. הדרך היחידה של בית הדין הרבני לקבל סמכות שיפוט בענייני רכוש הייתה אם שני הצדדים הסכימו. השופט מ' אלון, בחוות דעת חולקת, סבר כי העותר הסכים במשתמע לסמכותו של בית הדין הרבני בכך שלא ערער על החלק בפסק הדין שהזכיר תביעות משא ומתן ובכך שלא הגיש תביעה לבית משפט מוסמך. לדברי אלון, מטרת החוק הייתה לאפשר לזוגות להסדיר את כל ענייני הגירושין בבת אחת, ואין לאפשר לעותר לחזור בו מהסכמתו ולגרום לעיכוב נוסף. פסק הדין של בג"ץ קיבל את העתירה והורה למשיב לשאת בהוצאות העותר. בפסק הדין הודגש כי החלטת בית הדין הרבני נעשתה בטעות והבהירה את התנאים בהם בית הדין הרבני מקבל סמכות לדון בענייני רכוש אגב הליכי גירושין.
חקיקה מקושרת
בג"צ 426/87 אפרים איזמן נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב, עליון (13.1.1988)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.