ע"א 109/65

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך בין בעלי הדירות, נ', מני וקיסטר, לבין השוכר שלהם, יוסף פילוסוף, על שינויים מהותיים שביצע פילוסוף בדירתו השכורה ללא רשותם. בית משפט השלום הורה על פינויו של פילוסוף, אך בית המשפט המחוזי, בערעור, העניק לו סעד מן היושר, והתיר לו להישאר אם ישלם למשכירים פיצויים. דעת הרוב של בית המשפט העליון, שקיבלה את ערעורם של המשכירים לאחר מכן, קבעה כי לא ניתן להעניק סעד מן היושר לשוכר שהפר את חוזה השכירות ולא תיקן את השינויים. כמו כן, בית המשפט קבע כי הסעד אינו מוצדק בשל הנזק המשמעותי שנגרם לנכס וההגנה הלא ישרה של השוכר ועדות השקר. השופט כהן, בהתנגדותו, סבר כי צדק בית המשפט המחוזי כשהעניק לפילוסוף סעד הוגן, שכן השינויים העלו את ערך הדירה והדייר יכול היה להשיב את המצב המקורי עם פינויו. בהחלטת הרוב הודגש כי בתי המשפט אינם יכולים לאשר הפרות חוזה מתמשכות וכי על השוכרים לבקש אישור לשינויים מבית הדין לשכירות ולא מבית המשפט. מקרה זה מדגיש את חשיבותן של הזכויות החוזיות ואת תפקידו של בית הדין לשכירות לאשר שינויים בחוזי שכירות, ומנחה פסקי דין עתידיים בנושא סעד הוגן בתיקי פינוי.