ערר 82338-11-20

תקציר

ערעור זה עוסק במחלוקת על היטל השבחה הקשור להיתר בנייה והקלות בנכס ברמת גן. בעקבות הערר המקורי הוחזר העניין לשמאי המכריע כדי שיתקן את השומה בהתאם לקריטריונים של הוועדה. השומה המתוקנת הגדילה את היטל ההשבחה, אך המערערת טענה כי היא עדיין שגויה ומוקדמת מדי, וגרמה לפגיעה כספית משמעותית. לטענתם, השמאי לא פעל בהתאם להחלטת הוועדה וגרם לחיסרון של למעלה ממיליון שקל. המערערת טענה כי היה על השמאי להעריך את שווי הנכס במצב הקודם ואת שוויו לאחר השינויים, כאשר האחרון כולל את ההקלות שאושרו. עוד טענו כי אין לפטור מהיטל זכויות בנייה מסוימות, בהתאם להחלטתה הקודמת של הוועדה. המשיב, לעומת זאת, טען כי יש לדחות את הערעור, שכן השומה המכרעת הייתה נכונה ונתונה לשיקול דעתו של השמאי. לטענתם, זכויות לפי תמ"א 38 פטורות מהיטל השבחה וכי יש לקבל את קביעתו של השמאי כי אין לשפר את התכנון. הוועדה מצאה כי נפלה טעות משפטית בשומה המכרעת המתוקנת, המצדיקה את התערבותם. הם הסכימו עם המערערת כי "כלל זכויות הצביעה" לא צריך לחול על 241 המ"ר שבמחלוקת, שאושרו מחוץ לקומות התמ"א המותרות. מכיוון ששווי הנכס במצב הקודם היה אפס, יש לחשב את השווי נכון למועד אישור ההקלה. עם זאת, הוועדה החליטה לדחות את בקשת המערער לקבוע את השיפור במלואו, שכן טענה זו לא הוצגה בהליך הקודם. במקום זאת, הם החליטו על מקדם של 0.25, שאומץ מהערכה מייעצת קודמת, וקבעו את ההיטל הנוסף על 272,238 שקל. החלטת הוועדה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים והגיעה למסקנה כי לא יהיה צו להוצאות.