ע"מ 28132-04-10

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לערעור על שומות מס הכנסה שניתנו למערערת רווקה שטענה כי היא תושבת נהריה, ובכך זיכתה אותה בהקלות מס ובהנחות הניתנות על פי חוק לתושבי העיר. עניינו של הערעור בשנים 2000-2008, במהלכן עבד המערער כרוקח במקומות שונים בישראל. בעוד המערערת טענה כי מקום מגוריה הקבוע היה בנהריה, שם גדלה והתגוררו הוריה, רשות המסים טענה אחרת. בית המשפט בחן את הסוגיה על בסיס שני מבחנים: מבחן פיזי-אובייקטיבי ומבחן סובייקטיבי. המבחן הפיזי-אובייקטיבי בוחן את זיקותיה הפיזיות של המערערת למקום מסוים, לרבות מקום מגוריה העיקרי, מקום מגוריהם של בני משפחתה, מקום עבודתה וזיקות נוספות. בינתיים, המבחן הסובייקטיבי בוחן את זיקותיה הנפשיות, כגון המקום שבו היא רואה "בית" ושבו היא מרגישה שייכת. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערערת לא הצליחה להוכיח את תושבותה בנהריה בשני המבחנים. ואכן, הראיות מצביעות על כך שהיא חיה ועבדה בעיקר במקומות אחרים. זאת ועוד, מעשיה של המערערת עצמה – כגון רישום בספר הטלפונים כתושבת עיר אחרת ואי תביעת הטבות כתושבת נהריה בדו"חות המס שלה – סותרים את טענתה. לפיכך, הסכים בית המשפט עם שומת רשות המסים לשנים 2001-2008 אך קיבל את הערעור לשנת 2000 בשל חלוף הזמן. לבסוף, חויבה המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.