ע"א 297/91

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב חוק הירושה משנת 1965 ותקנות סדר הדין האזרחי משנת 1984. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם יורשיו של יורש שנפטר נדרשים להגיש בקשה לצו ירושה משלהם כדי לתבוע את חלקם בעיזבון המצווה המקורי. עם מותה של ברטה ניסמן בשנת 1986, הפך עיזבונה לנושא בקשה לצו ירושה, שהסתבכה עקב מותם של שניים מאחיה ברוסיה לאחר פטירתה. המערערת, שייצגה את העיזבון, טענה כי כוונת החוק היא למנוע ריבוי בקשות וכי ניתן לציין את יורשי האחים שנפטרו בצו הירושה המקורי ללא צורך בצווים נפרדים. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי על יורשי האחים שנפטרו להגיש בקשה לצווי ירושה משלהם בנוגע לעיזבון הורם, היורש הראשון. בית המשפט העליון פסק לטובת המשיבים בקובעו כי בעוד ייעול ההליך הוא מטרת החוק, יש להוכיח את זהותם וזכויותיהם של היורשים באמצעות צו ירושה בנוגע לעיזבון היורש המקורי. החלטה זו נתמכת בצורך בהליך ברור להוכחת זכויות היורשים ולחלוקת העיזבון, גם אם הדבר עשוי להאריך את ההליכים. מכיוון שלאחים שנפטרו היו נכסים בישראל, ניתן היה לבקש צו ירושה במקום. פסק הדין דחה את הערעור, אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והטיל על המערער הוצאות בסך 2,000 ₪.