ת"צ 50476-03-15

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו של סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות ביחס לדיני עבודה ולהסכמים קיבוציים. בית הדין בוחן האם ניתן להגיש תביעה ייצוגית על ידי עובדים במקום עבודה בו קיים הסכם קיבוצי. פסק הדין מבהיר כי קיומו של הסכם קיבוצי לבדו אינו מספיק כדי למנוע אישור של תובענה ייצוגית. על בית הדין לבחון האם ארגון העובדים פועל לקידום זכויות העובדים והאם פעולות אלה אוכפות ביעילות את הזכויות הנטענות. יש להעריך את "פעילותו" של ארגון העובדים על בסיס גורמים שונים, לרבות מאפייני ענף התעסוקה, קיומן של הפרות זכויות שיטתיות, סוג הזכויות שנפגעו ותפקודו הכללי של הארגון. במקרה הספציפי מוצא בית הדין כי ארגון העובדים פעל לקידום זכויות העובדים ולאכיפת ההסכם הקיבוצי. לפיכך, חל סעיף 10(3) לתוספת השנייה, והבקשה לתביעה ייצוגית נדחית. זאת משום שתובענה ייצוגית תחליש את כוחו של ארגון העובדים היציג. עוד מציין בית המשפט כי אין לבחון את פעילות הארגון על בסיס "מבחן תוצאה" צר, כפי שהציעו המבקשים, אלא לבחון אותו באופן הוליסטי. מאחר שזכויות העובדים אינן נפגעות, והארגון מייצג באופן פעיל את העובדים, התביעה הייצוגית אינה דרך הפעולה הראויה. במקום זאת, ההסכם הקיבוצי הקיים וארגון העובדים מוכרים כערוצים הראויים לאכיפת זכויות עובדים. המבקשים נדרשים לשלם את הוצאות המשפט של האוניברסיטה, ותביעתו האישית של המבקש תידון בנפרד.