ע"פ 7389/01

תקציר

הערעור על הרשעה בעבירות מרמה וגניבה נדחה. הראיות שנבחנו על ידי בית משפט קמא, בראשות השופט י' קרא, תומכות די הצורך בהרשעה. נסיבות המקרה נופלות בגדר סעיף 388 לחוק העונשין. אופי העסקאות, המסווגות כגניבה על ידי גורם מוסמך, נקבע על פי חובתו של המקבל כלפי גואל הנכס. בית המשפט מצא כי הכוונה מאחורי העסקאות הייתה שהמערערת תעביר את כספי הפדיון באופן מיידי למתלוננים, ובכך האישור למכירת היהלומים שונה מעסקת אשראי חוזית. טענות המערער כנגד הרשעתו בפדיון שיקים ללא כספים מספיקים נדחו אף הן, שכן בית המשפט מצא כי ידע שלא יוכל לעמוד בהתחייבויות הכספיות שנטל על עצמו. בהתייחסו לגזר הדין, דחה בית המשפט את הערעור להקלה בעונש. בהתחשב בנזק הכלכלי הניכר – כמיליון דולר – ובהפרת האמונים שהופגנה בעבירות, עונש שלוש שנות המאסר, עם שנתיים ריצוי, הוא מידתי וסביר. בית משפט קמא שקל את הנסיבות המקלות, לרבות היעדר עבר פלילי של המערער, אך בסופו של דבר החליט שלא לשנות את העונש. השופטת ט' שטרסברג-כהן, השופטת ד' דורנר והשופטת אנגלרד מסכימות עם ההחלטה.