ת"א 12156-05-19

תקציר

התובעת, דיירת בבניין, תבעה את נציג הבית המשותף ואת המבטחת שלו לאחר שנפלה מחוץ לבניין עקב ליקוי במדרכה ונגרמו לה חבלות. לטענתה, המדרכה הלא אחידה, שיצרה הפרש גובה, היוותה מפגע שגרם לנפילתה. הנתבעים טענו כי רשלנותו של התובע עצמו גרמה לתאונה, וכי נושא המדרכה לא היווה מפגע. עוד נטען, כי לתובעת לא נגרמו נזקים מיוחדים, וכי טענותיה לאובדן הכנסה, סיוע לצד ג' והוצאות רפואיות לא הוכחו. השופטת פסקה לטובת התובעת, קיבלה את גרסתה לאירועים וקבעה כי המדרכה הלא אחידה מהווה מפגע שעל הנתבע – נציג הבית המשותף – מוטלת החובה לתקן. עוד קבע השופט כי עדותו של התובע עקבית ואמינה, בעוד שטענות הנתבעים היו ספקולטיביות ולא הוכחו. יתר על כן, השופט קבע כי הנאשמים היו אחראים לספק כל תיעוד ממצלמת האבטחה שיכול היה לתמוך בטענתם, אך הם לא עשו זאת. לאחר שקבע אחריות, עבר בית המשפט לפיצויים. הצדדים הסכימו על שיעור נכות רפואית של 6.5%. השופטת קבעה את הנכות התפקודית בשיעור זהה, בהתחשב בגילה של התובעת, בעיסוקה ובאופי והיקף פגיעותיה. השופטת פסקה לתובעת 7,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 50,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים ו-8,500 ₪ בגין סיוע לצד ג' בעבר ובעתיד, וקבעה כי סביר להניח שהיא נזקקה לעזרה רבה מהרגיל בשל פציעתה. כמו כן פסקה השופטת 2,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, למרות שהתובעת לא הציגה קבלות, ו-25,000 ₪ עבור כאב וסבל, בהתחשב באופי הפציעות והטיפול בה. בסך הכל נפסקו לתובעת פיצויים בסך 92,500 ₪, לצד החזר הוצאות משפט והוצאות מומחה. כמו כן חויבו הנאשמים לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 22,000 ₪.