מ"ת 7582-05-23

תקציר

המשיב הואשם בביצוע שוד אלים. על פי החשד, הוא ביקש מחברו להסיע אותו לחנות תכשיטים בבעלות אדם שהכיר, ולאחר שיצא מהרכב נכנס לחנות עם שקית ואיים על בעלת החנות כי יירה בה אם לא תיענה לדרישה. המשיב גנב שני מגשים של צמידי זהב בשווי של לפחות 70,000 ש"ח ונמלט מהמקום. הוא נמצא עם סכום כסף מזומן וצמיד זהב, שבעל החנות זיהה כשלה. ההגנה טענה כי חסרות ראיות התומכות ביסוד האלימות באישום השוד וכי היה מקום להאשים את המשיב בעבירה הפחותה של דרישת רכוש באיומים. הם הציגו מספר מקרים של עבירות דומות בהם הואשמו הנאשמים בעבירה הפחותה כדי לתמוך בטענתם לאכיפה בררנית. בית המשפט דחה טענות אלה, וקבע כי האיום בנזקי גוף והקשר שלו לגניבה היו קיימים לכאורה. דברי הבעלים, יחד עם עדויות בניה ועדים נוספים, תמכו ברעיון כי איומיו של המשיב גרמו לבעלים לקפוא במקום, ואפשרו לו לגנוב את התכשיטים. עוד קבע השופט כי הראיות שהוצגו, לרבות צילומי מצלמות האבטחה, התנהגותו של המשיב ויחסיו עם חברו ובעל החנות, ביססו תשתית מספקת לביצוע העבירה בה הואשם. הסתירות בדברי הבעלים לא נתפסו כפוגעות באופן משמעותי בחוזק התשתית, במיוחד בהתחשב בזכות השתיקה של המשיב במרבית חקירותיו, שיש בה כדי להעיד על אשמה. לפיכך, קבע בית המשפט כי הבחירה של התביעה באישום השוד מוצדקת, וטיעוני ההגנה יתאימו יותר להליך העיקרי. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.